נפתח בסיפור השבועי שלנו, אני מבקש להודות מראש לאשתי היקרה על העזרה בכתיבת הסיפור,

בשבוע שעבר סיפרתי על בני הזוג דניאל ורונית, 

לטובת המאזינים שלא שמעו את הסיפור אחזור בקצרה על תקציר הסיפור.

דניאל ורונית הגיעו לטיפול זוגי בעקבות חרדות קשות שרונית מתמודדת איתן כעת בתקופת המלחמה. 

במהלך הפגישה התברר שהסבל המרכזי של רונית הוא פחות הקושי להתגבר על החרדות אלא בעיקר העובדה שבעלה דניאל אדיש ושאנן מול הסבל והקשיים הנוראים של אחיו היהודים. 

רונית מתארת את דניאל יושב על הספה בניחותא וצופה בסרטוני זוועה, בעוד היא מנצלת כל דקה כדי להרבות בתפילות וזכויות ולעורר רחמי שמיים.

מאזינים יקרים, זה היה החלק של שבוע שעבר, 

השבוע אני רוצה לתאר לכם את המשך הסיפור, שימו לב לתהליך המרתק שבו תגלו שהמציאות שאותה אנחנו רואים ושומעים היא בעצם רק קצה הקרחון של עולם רגשי שלם. 

כשרונית סיימה לתאר את הסבל שחווה מול דניאל בעקבות האטימות שלו, פניתי אליה ואמרתי – 

"אני שומע את התיאורים שלך ומרגיש שיש כאן המון סבל. אבל לפני שניגע בדברים אני רוצה להבין קצת יותר לעומק את נקודת הכאב.

את מדברת על דניאל שלא אכפת לו מהסבל של עם ישראל ושהוא כל הזמן במסך, למה זה מפריע לך שלא כואב לו על עם ישראל, איפה זה נוגע אליך,

"מה השאלה בכלל?", זעקה רונית, "אחים שלנו סובלים והוא- לא אכפת לו"

"אני מבין" עניתי בסבלנות. "ועדיין אני מבקש להבין ולשאול. אם שכן שלך היה צופה בחדשות- את גם היית מגיעה לטיפול בגלל זה?"

רונית שתקה. היא חשבה על הדברים ואחרי מספר שניות ענתה "האמת ש…לא. כנראה שמה שכואב לי זה שמדובר בבעלי, אדם שאני כל כך קשורה אליו.

"קשורה אליו, 

או תלויה בו?" שאלתי בזהירות 

רונית חייכה חיוך נבוך

"כן. זה נכון, אני ממש תלויה בו."

"ואז מה באמת קורה לך כשאת רואה שלא אכפת לו מעם ישראל?"

"כנראה שאני פוחדת שלא יהיה אכפת לו גם ממני חס וחלילה…" 

"ומה יקרה אם לא יהיה אכפת לו ממך??" לא ויתרתי

"אני לא יכולה לדמיין את זה אפילו, זה נורא להיות נשואה לאדם שלא אכפת לו מאשתו!"- ענתה רונית בפאתוס.

"כי מה יקרה?" המשכתי להתעקש

"לא יודעת…" התגמגמה רונית, "אני אצטרך להגן על עצמי לבד"

לרגע הזה חיכיתי, בדיוק את המילים האלו רציתי לשמוע.

"איך זה מרגיש לך הרעיון להגן על עצמך?"

רונית הזדקפה באחת והבעת זעזוע בעיניה: "מה זאת אומרת?? איך אני יכולה להגן על עצמי?"

שתקתי. נתתי לה להרהר בשאלתה ולאחר זמן מה יצרתי תפנית בשיחה:

"תגידי לי בבקשה, האם יש עוד תחומים בחייך שבהם את מרגישה כל כך תלויה בדניאל?"

"בטח!" התערב דניאל, "אם אני שוכח להתעניין בשלומה, אז נופל לה המצב רוח, 

אם אני עושה משהו שלא תואם את השקפת חייה אז היא אומרת שאני מבלבל אותה, 

אם לא שטפתי את הכלים בצורה שהיא אוהבת אז היא מתרגזת, 

ומול הילדים- זה פרשיה בפני עצמה! אני צריך להיות אבא בדיוק כמו הציפיות שלה"

"אני חושבת שככה זה צריך להיות" קטעה רונית את שטף דבריו, "זה נורמלי שאישה תלויה בבעלה, אחרת- בשביל מה התחתנתי איתך??"

"זאת שאלה מצויינת, ותיכף נתייחס אליה, אבל לפני כן אני רוצה לשאול אותך, האם לדעתך זה תורם לביטחון שלך- זה שאת תולה את החוסן הרגשי שלך בבעלך?"

"איך אפשר שלא?" 

"אני חושב שאת התשובה לשאלה הזו את יכולה למצוא בתוכך אם רק תסכימי לראות כמה את סובלת מהתלות בדניאל. ובעצם, אם תרשי לי להיות יותר כנה, זאת לא תלות, זאת שליטה. את כל הזמן מנסה לשלוט בו- בפעולות, בהשקפות וברגשות שלו- כדי להרגיש טוב עם עצמך."

רונית נראתה קשובה. נראה היה כי היא מתחברת לכיוון שאליו הלכתי.

"נסי לדמיין שאת אותן אנרגיות שאת משקיעה בלשנות את דניאל- תשקיעי בלחזק את עצמך. האם אז תיהיי יותר מוגנת או פחות?"

רונית חייכה. המבט הזועם שהיה בעיניה לפני דקות ספורות התרכך ואור חדש החל להפציע בהן.

"אבל נשארתי עם השאלה הקודמת" הקשתה בלמדנות, "אם דניאל עושה מה שהוא רוצה ואני עושה מה שטוב לי, אז בשביל מה התחתנתי איתו??"

"בואו תענו לי אתם" פניתי לשניהם יחד. "מה באמת גרם לכם לרצות להקים יחד בית?"

"אני ראשון!" הצביע דניאל וקרץ בשובבות, הוא נראה שונה לחלוטין מאותו גבר מנותק שרבץ על הכורסה בחוסר מעש לפני כארבעים דקות.

אני זוכר את זה כמו אתמול, זה היה בפגישה השלישית, האמת שכבר מההתחלה הרגשתי שמשהו באנרגיות שלה מרגיש לי טוב, היא הייתה מאד רגישה, קשובה ואכפתית. מעשית, היו לה גם השקפות ברורות. היא היתה נראית לי מאד בשלה לחיים. הרגשתי שכזאת אמא אני מאחל לילדים שלי- מגוננת, מעורבת, בקיצור—אני לא יודע איך להסביר את זה.

"מה היה בפגישה השלישית?" הסתקרנה רונית

"סתם משהו קטן, לא יודע למה זה כל כך נחרט לי…"

"נו…" דחקה רונית בחיוך

"אני זוכר שהתקשרתי להזמין מונית בחזור, והנהג שאל אותי לאן להגיע, אז ניסיתי לגמגם את השם של המלון ולא ידעתי איך אומרים את זה, אני הרי לא יודע לקרא אנגלית… בקיצור, הסתבכתי לגמרי. אני זוכר כמו אתמול איך את עשית את עצמך כאילו את עסוקה במשהו ולא שמה לב איך אני מגמגם כמו ילד קטן. זה ריגש אותי שאכפת לך מהמבוכה שלי… זהו. זה הסיפור." סיים דניאל בדרמה.

"וכעת את מוזמנת לספר לי למה את רצית אותי!" הודיע בחגיגיות

"מי אמר שרציתי?" התבדחה רונית. טוב, עכשיו ברצינות. כמה שזה נשמע הזוי ומוזר, אבל כל מה שאני מצאתי בך זה בדיוק את ההפך הגמור של מה שסיפרת עלי, ואגב, אני ממש בהלם איך קלטת אותי תוך שלוש פגישות. זה כל כך מדוייק מה שתיארת, שאני אכפתית ונשאבת לרגשות של האחרים… אבל בדיוק מזה אני סובלת היום, ונראה לי שגם אתה, במבט לאחור היית מוותר על התענוג." 

"ממש לא!" קפץ דניאל, זה שאת לא סובלת את עצמך זה לא אומר שאני לא סובל אותך, את טועה לגמרי, גבירתי!

"אבל בואי נחזור בקשה לנושא הקודם- מה מצאת בי?"

"אתה היית גבר גבר. חזק, גברי, לא רואה בעיניים. סלח לי שאני אומרת לך, אבל אפילו הנעליים שלך היו מאובקות ולא טרחת לשים לב לזה, ואני כל כך אהבתי את הקלילות הזאת. וגם עם הבושות שסיפרת על השם של המלון, אני הייתי עורכת חזרות מדוקדקות כדי למנוע את הפדיחות האלה, ואתה לא טרחת לחשוב על הרעיון… זה ממש קסם לי, אהבתי את זה שאתה לא סופר אף אחד, זה בדיוק מה שחיפשתי."

"אבל בדיוק על זה את מתלוננת!" תהה דניאל. "את רוצה גבר גבר, שלא סופר ולא רואה בעיניים או שאת רוצה שאני ישים לב לכל מה שקורה עם הילדים ולכל מה שקורה עם הפצועים ולכל שינוי במצב רוח שלך???"

"נו, אז מה באמת קורה ביננו??" פנתה אלי רונית בתסכול

"מכירים את הפסוק 'אעשה לו עזר כנגדו"? שאלתי 

"זה בדיוק מה שקורה ביניכם, ובעצם בין כל בני זוג. בדיוק אותן תכונות שנראו לי כמו 'עזר', בבת אחת הופכות להיות 'נגדו'. 

הרי כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש מוגן, מה שמגן על כל אחד זה אותן תכונות שבהן הוא חלש. את חווית את דניאל חזק באדישות שלו, כי את לא מסוגלת להיאטם. ואתה חווית את רונית חזקה ברגישות שלה- כי לך קשה להרגיש. 

כך מתחיל כל זוג את דרכו המשותפת, עם חוויה שהנה נמצא האדם שישלים את התכונות שבהן אני חלש.

מה שקורה במהלך הזמן זה – שככל שההיכרות מעמיקה כך אנחנו מזהים יותר ויותר שבן הזוג שלנו הוא לא חזק בתכונה הזו, אלא הוא לא מסוגל שלא להיות כזה, כלומר- הוא בעצם ממש חלש…

אתה, דניאל, מגלה שרונית היא לא רגישה ממקום של חוזק ובחירה, אלא היא לא מסוגלת שלא להרגיש. ואותו דבר את, רונית, מגלה שדניאל הוא לא גברי ומחוסן כי הוא חייב להיות כזה, 

וכאן מגיע, דווקא דרך ההגנות הללו שמתנגשות, מקום לעבודה ריגשית לכל אחד מכם, עבודה של בניית האמון לצמיחה וגדילה, ככל שהאמון יבנה הפחדים של כל אחד מכם יתקטן וממילא הצורך באותם הגנות שאנו כ"כ מייחלים מבן הזוג שלנו יפחתו, וזה המשמעות של 'אעשה לו 'עזר כנגדו', דווקא ה'נגדו' הוא ה'עזר' לכל אחד מאתנו. 

מאזינים יקרים, היכן הסיפור הזה פוגש אתכם, היכן האתגרים שלכם בחיים, אם זה בעקבות המצב, ובכלל אתגרים מול הילדים בעבודה בזוגיות ובכל נושא שהו, בואו תעלו לשידור ותשתפו, ויחד ניקח את זה למקום של צמיחה התפתחות אישית ולהגיע ליותר מנוחת הנפש